דחיית בר"ע על גז"ד שניתן למואשם בתקיפה בנסיבות מחמירות

           כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום מתוקן בתיק פלילי 2361/06 בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) ו-(2) לחוק  העונשין; ומספר עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

           לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג להכות את אשתו לשעבר ושתיים מבנותיו ולאיים עליהן.

           ביום 19.11.2006 הרשיע בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ז' פלאח) את המבקש על סמך הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 22.1.2007 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה של איומים; ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של תקיפה. כן הורה בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלוננות בסכום של 20,000 ש"ח. בית המשפט התייחס בגזר דינו לתסקיר שנערך בעניינו של המבקש מטעם שירות המבחן, אשר קבע כי מדובר במי שאינו מקבל אחריות על מעשיו.

           על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2082/07).

           במסגרת הדיון בערעור הורה בית המשפט המחוזי על עריכתו של תסקיר משלים בעניינו של המבקש, מטעם שירות המבחן.

           ביום 25.10.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ש' ברלינר, י' גריל ומ' נאמן) את הערעור, והעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש על שנת מאסר. בית המשפט ביסס את החלטתו על התסקיר המשלים, אשר הצביע על שינוי חיובי ביחס לנטילת המבקש אחריות על מעשיו.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל הקלה גדולה יותר בעונשו, לאור המלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש של מאסר בפועל, ולאור נסיבותיו האישיות.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

           הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

           יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר אף הפחית בגינן בעונש שהוטל עליו. העונש שהוטל על המבקש, כפי שהועמד על ידי בית המשפט המחוזי, הינו עונש המאזן כראוי בין נסיבותיו האישיות של המבקש ובין האינטרס הציבורי כי ישא בעונש משמעותי בגין מעשיו, ולא מצאתי מקום להתערב בו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           החלטתי מיום 7.11.2007, בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.

           המבקש יתייצב ביום 3.2.08 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית משפט השלום בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, ח' בשבט התשס"ח (15.1.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: